גיל בר ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 10.11.11, בשעת ערב, ביישוב בית יצחק.

התובע רכב על אופניו בכביש דו סטרי, בעל נתיב אחד לכל כיוון.

הנהגת שהיתה מעורבת בתאונה היא הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת; הנתבעת 1 היא מבטחת הנהגת, חב' הראל).

הנתבעת נסעה בנתיב הנגדי לזה של התובע וביקשה לפנות שמאלה בצומת, כמתואר

בתרשים ת/ 1.

2.התובע טוען כי כשרכב במורד הכביש לכיוון הצומת, הוא ראה את רכב הנתבעת, במרחק 30 - 40 מטרים לפניו, כשהוא מאותת לפנייה שמאלה ומבצע את הפנייה מבלי לעצור.

התובע העיד כי כשראה את רכב הנתבעת, הוא האט לשם זהירות-יתר אך לא עצר לחלוטין, "כי אני בדרך הראשית ולי זכות הקדימה" (בעמ' 3 לפר').

משנוכח התובע שהנתבעת לא עצרה אלא מבצעת את הפנייה שלה שמאלה, החל לבלום את אופניו ואף סטה ימינה, בניסיון למנוע את ההתנגשות, אך היה זה מאוחר מדי, בין היתר, כיוון שאופניו של התובע הם "אופני כביש", שמרחק הבלימה שדרוש להם הוא גדול יחסית.

3.מנגד טוענת הנתבעת כי לפני שפנתה שמאלה היא עצרה במרכז הכביש, על מנת לאפשר מעברם של מספר כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי (הנתיב שממנו הגיע התובע). לאחר שכלי הרכב הללו חלפו, החלה הנתבעת לבצע את הפנייה שמאלה, ואז ראתה לפתע את אופניו של הנתבע מגיעים ביעף מימינה: "כאשר התחלתי כבר לפנות ראיתי משהו עף עלי כמו טיל" (בעמ' 4 לפר'). בשלב זה כבר אירעה ההתנגשות.

4.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע הגיע לצומת במהירות רבה, וכי באופניו היה רק פנס אדום קטן.

התובע העיד כי התאורה העיקרית שלו היתה פנס שהיה צמוד אל חזית הקסדה שלו. התובע הביא פנס כזה אל ביהמ"ש, וניתן היה להתרשם כי דולק בו אור לבן-כחלחל חזק למדי. פנס זה דלק בגובה מצחו של התובע.

פרט לפנס זה היו שני אורות קטנים אדומים צמודים אל ידיות הכידון של האופניים ופנס אדום קטן שהיה צמוד אל המושב מאחור.

שאלתי את הנתבעת לפשר האמור בכתב ההגנה, כי התאורה היחידה של האופניים היתה פנס אדום קטן. הנתבעת השיבה כי היא לא ראתה כלל את האופניים בהתקרבם אל הצומת, וממילא לא יכלה לראות איזו תאורה היתה לתובע ולאופניים. את הפנס האדום הקטן, שנזכר בכתב ההגנה, ראתה הנתבעת רק לאחר ההתנגשות, כשהאופניים כבר היו שרועים על הכביש.

את הפנס הלבן-כחלחל, בעל האור הבהיר והחזק, שדלק בחזית הקסדה של התובע, לא ראתה איפוא הנתבעת כלל. הנתבעת אמרה כי ייתכן שהסיבה לכך היתה נעוצה באורות של כלי הרכב שחלפו במקום לפני בוא האופניים.

5.הנתבעת העידה כי מגע ההתנגשות הראשוני בין כלי הרכב היה בצד הימני-קדמי של רכבה, מעל לחלקו הקדמי של הגלגל, כפי שנראה בתצלום נ/ 1, שצולם סמוך לאחר התאונה.

לדבריה, כתוצאה ממכת ההתנגשות הועף התובע על מכסה המנוע, ונופצה השמשה הקדמית של הרכב בצד שמאל, ולאחר מכן נפל התובע עם האופניים לכיוון חזית רכבה.

מנגד טען התובע כי ההתנגשות הראשונית של האופניים היתה עם חזית הרכב, וכי הפגיעה ברכב, שנראית בתצלום נ/ 1, אינה מתאונה זו.

הנתבעת עמדה על טענתה כי פגיעה זו היא מהתאונה, וכי קודם לכן לא היתה פגיעה ברכב.

בעניין זה מעדיפה אני את גירסת הנתבעת, שנתמכת בתצלום נ/ 1.